יום הזיכרון...ואחרי זה יום העצמאות 2009

מחשבות....

אני כותב בתומם של חודשים לא קלים עבורי- החודשים מרץ ואפריל.
שוב התקרב יום הזיכרון ושוב כמו לפני שנה, נעצרנו.

נעצרנו לחשוב איך נקבל אותו, איך נקבל את היום המסוייט הזה?
היום בו אתה, נאור, נפלת, בחודש אוגוסט, הוא היום הקובע. הוא זה ששינה לך, לי, לנו, לאחים, לחברים- את סדר היום, את הסדר של השנה... יש ימים רגילים וישנו היום הזה.
עוד יום זיכרון שחרוט, הוא יום הולדתך.
ביום זה חגגנו איתך 25 ימי הולדת... ובשלושה ימי ההולדת האחרונים אנו ממשיכים להפגש, למרות שאתה איננו.
וביום הזיכרון...- מה עושים? את מי זוכרים? אותך? את כולם? את זה עם הבלורית וה.....?
איפה אתה? ביום זה אולי אתה פחות חסר, אתה לא חייב להיות. הרבה חברים באו, מכל קצוות הארץ, "חגיגה" קטנה על הדשא של הבית, חיוכים, נשיקות... היו גם סיפורים עליך... היו כאלה שרצו לדעת, כאלה שהתייחסו.
לא חסכתי במילים; כשיכולתי להכניס אותך- עשיתי את זה.

ביום הזיכרון היינו בבית הקברות בטקס של הקיבוץ.
לא הצלחנו לשלוט בדמעות, כנראה שהפעם הרגשנו הבדל בין ימים אחרים, בהם חייבים לשמור על עצמנו, חייבים לשלוט על מה שנעשה באירוע, כי אנו המארגנים המזמינים, המדברים, האחראים על המוזיקה לעומת יום הזיכרון, בו אנו פסיביים יותר, עומדים כצופים, כמוזמנים.

אתה אחד מהנופלים, אבל עבורנו אתה ה-אחד, רק אחד, אחד גדול, חשוב, יפה, אהוב...

בסוף שרדנו גם את היום הזה ולמחרת יצאנו לטיול יום העצמאות.

השנה החברים ארגנו טיול מדהים לכבודך ואנו הצטרפנו.

דברים שנכתבו ונשמעו בטקס טיול חברים של נאור בשביל "מים לים"
___________________________________

יום שלישי 28-04-2009 יום הזיכרון

לנאור שלנו ולצעירים שהם פה ובבית.

האם תוכל להגיד לי נאור, מה לומר לקבוצת חברים, שצעדו כשישים קילומטרים, כשבלבם דבר אחד בלבד?

לא היו להם תרמילים כבדים על הגב,

לא סחבו אלונקות,

לא הרימו תחמושת,

לא הכניסו ל"פק"ל" מלאי של שקיות של אינפוזיה, אלא רק לנדרש במקרה חרום...

האוכל- זה חיכה להם בסוף היום, בפיקודו של הרס"ר אלוני.

לא חסכו בבשר, כולם ידעו שאתה היית מסוגל לאכול כמות של גדוד שלם.

חלק מהבנות לא יכלו להצטרף- תינוקות, הנקה, בטן גדולה...,

אבל הן גם פה איתנו, בתוכנו, כמו שאתה חלק בלתי נפרד מהטיול הנפלא הזה.

כולם סחבו אותך, בין הצחוקים והדיבורים בזמן ההליכה, הטיפוס והירידות במדרון.

הם עשו את זה בגדול, בארגון מופתי, בשקט ובדאגה מתמדת ומיוחדת למשפחה שלך.

ואנו הגענו רק היום, כדי לקבל את פניהם בסוף המבצע, כמו שקיבלנו אותך בסוף המסלול.

חיבוק גדול נתנו אז לך,

חיבוקים אנו נותנים להם,

כי הדבר שעשו הוא בלתי נשכח.

זוהי עוד אבן ועוד פנינה בשרשרת, במחרוזת של הנצחה, שלא תסתיים לעולם.

אנו כולנו אהבנו אותך ואתה אהבת אותנו, כולנו יודעים וזוכרים ומחזירים לך את אהבתנו יום יום, דקה דקה.

תודה, נאור, שנתת לנו את הכוח לזכור אותך כך, באמצעות אהבה נוספת שלך- הטיול.

החברים, האחים וההורים, כולנו מחובקים, לזכרך.

על הטיול אפשר לקרוא בלינק:
http://sites.google.com/site/2009tripnaorfriends/

סרטון לזכר נאור שהוכן ב-2008 ושודר ביום הזיכרון 2009 בטלויזיה ע"י YES

http://yes.walla.co.il/?w=2/8616/1475689
סרטון על הטיול חברים של נאור בשביל "מים לים"

http://www.youtube.com/watch?v=qXfqmfkTE58

כתבו לנו ביום הזיכרון:

שלום ברברה ואבנר,

קצת קשה להאמין שזה כבר יום הזיכרון השלישי שמציינים בו גם את נאור. אני יודע שזה יום קשה לכם,

קשה יותר משאר הימים, שגם הם אינם קלים גם ככה.
הבנתי שדיברתם עם אמא שלי והיא יידעה אתכם שאני נוסע ולא אוכל להגיע לטקס

יום הזיכרון בקיבוץ. חשוב לי שתדעו שלמרות שלא אהיה בטקס, אני אחשוב עליכם ועל נאור לאורך כל היום.

אני חושב על נאור כמעט כל יום וכל מיני דברים קטנים ומוזרים גורמים לי להזכר בו ולהתגעגע,

אבל היום הזה הוא מאותם ימים שהם קצת שונים ועוצמת הזכרונות והרגשות שנשטפים בהם כשחושבים על נאור רק מתעצמת.

אני שולח לכם חיבוקים וחיזוקים ומבטיח לבוא לבקר כשאחזור מהנסיעה.

תהיו חזקים, מסרו דרישת שלום לכל המשפחה והחברים.

אורי.

Dearest Avner and Barbara,

Today -- Memorial Day -- I dedicated my school classes to Naor - the kids were very moved.

Thinking of you and wishing you continued strength.

Debora

Vi siamo molto vicini in questa giornata commemorativa.
Ciao
con affetto
Bruna

****************************