חודש מאוד עמוס עבר עלי , אל תחשוב ששכחתי אותך,היתי אצלך הרבה פעמים וסיפרתי לך הכול: מה קורה, מה היה ואיך אני מרגיש.
כול כך הרבה יותר קל לדבר איתך שלכתוב.
כך עוברים ימים וחודשים והיומן זה קצת פחות דחוס ...אל תשכח שגם לכתוב בעברית יותר קשה לי שבאיטלקית..מה לעשות!!???
בקיצור שוב אירוע שמח ואתה הייתה חסר. מאיה עברה מסיבת הבר מיצווה שלה בבריכה של הקיבוץ, כולנו עזרנו להקים אותה יחד עם משפחת פוזנר -חנקין. הייה מאוד נחמד מאורגן טוב ואוכל בשיפה. ומאיה כרגיל ..בישנית ורצינית אבל אני חושב שבסופו של דבר היה לה טוב ...גם בגלל המתנות.
דקלה במילות ברכה שלה הזכירה אותך וגם אמה שלה תמר היתה חסרה .....כך זה מה לעשות !
לילה טוב חמודי.
הינו אני ואמה בירושלים שתי ללות שלושה ימים. פינקו אותנו עם בית מלון ארבעה כוכבים אוכל טוב וטיולים יום ולילה אין מה להגיד נצלנו את כול זה טוב, עשו ( אמוטה משפחה אחת) לנו כול דבר כדי להקל לנו את היגון היום יומי שתופס אותנו והצליחו בגדול. יחד עם כול כך הרבה משפחות אחרות אפשר לבלות אחר.
אמה אחת אכלה את הארוכה שלה על ידי ..ודיברה לעצמה: " בזכותך אני אוכלת היום ..בני יקר ".
מתקרב התאריך 9 לאוגוסט מה לעשות ? אולי תוכל להגיד לנו ?
כול החודש כבר חושבים על זה. מחשבות והצעות שונות צצו לנו בראש ובסוף למרות הרבה לבתים החלטנו לזכור אותך במפגש צנוע יותר מלפני שנה.
כתבתי את המחשבות ובנתיים ירדנו מכול זה
לקרובים, לחברים שלנו ולחברים של נאור. 09-06-09
את היום ואת הרגעים של תשעי לאוגוסט לפני כשלוש שנים ואת הדפיקות על דלתנו באחד עשרה וחצי בלילה לא נוכל אף פעם לשכוח.
בין רגע החיים שלנו, חיים של משפחה רגילה, של הורים ושל חמישה אחים נהפכו לחיים אחרים, לא רגילים יותר .
לאחר הדפיקות אלו ידענו שנכנסו למשפחת השכול, מאז לא יכולנו לחשוב, להתנהג, לשמוח , לבכות, כמו משפחה רגילה.
קמים בבוקר עם החסר, הולכים לשון עם הכאב, וזה חוזר יום יום .
מאותו יום, 9 לאוגוסט, אנחנו זוכרים אותך נאור, זוכרים ומתגעגעים, בוכים על החמצה הגדולה שנפלה עלינו שלא נוכל לראות אותך מתבגר ואבא של ילדים, עובד ולומד.
בעוד כחודשיים יגיע ה-9 לאוגוסט פעם שלישי מאז שנפלת ואנו כבר חשבנו לערוך טקס ולהזמין את כולם כמו שעשינו בעבר.
לפתע, בתהליך המחשבות מסביב ליום הזה התעוררו בנו תחושות שונות ושאלות מעומק לבנו ומוחנו.
למה לציין את היום הזה? למה לזכור שנה ועוד שנה את היום הזה ?
הרה זה יום הקשה ביותר בחיים שלנו מאז. היום הקשה ביותר של נאור.
למה לעמיד פנים מול קהל גדול של מבקרים רצויים מאוד אבל שעם כול הכבוד רק משעבר אובדן כזה יכול להבין את השבר הגדול שנפער באותו יום לפני כשלוש שנים.
הרה את נאור אנו זוכרים כל יום , בבוקר ,בערב, בארוחות, בהליכה בדרכים...מה שונה ביום זה? זה שהוא נטש אותנו , שהוא הקריב את עצמו?
השנה החלטנו לא לערוך טקסים ומפגש , די לנו בכך ביום ההולדת וביום הזיכרון לחללי ישראל, הימים אלו לא נוכל שלא לציין.
לכן אנו נזכור את נאור ביום היפה ביותר שלו ושלנו ביום שהוא נולד, 10 למרץ בכול שנה.
באותו יום הוא עשה אותנו מאושרים.
אותו יום נוכל לזכור.
לזכור שזכינו אותו 25 אביבים , מאט מדי אבל יפים, מלאים עושר, מלאים חיבוקים, מלאים חיוכים ואהבה.
את השנים אלו אפשר לזכור אותם יחד איתכם ביום הולדתו של נאור.
את מותו של נאור נזכור והוזכר ביום הזיכרון לחללי מלחמות ישראל, יום זה לא נוכל להזיז אותו מרשימת הימים שבלוח התאריכים.
ב- 9 לאוגוסט החלטנו להיות לבד.
עם כול זה אנו משוכנעים שבתוך כול אחד מכם לא צריכים את יום הזה כדי לזכור את החיוך של נאור, חיוכו מוטבע חזק אצל כולנו.
בתקווה שתוכלו להבין אותנו.
חיבוק
משפחת קאלו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה