צילום והריכה ודאו (לינק מלעה) של אורי מגנוס
טקס מעגן גולשים חברים של נאור
ביום השנה ה10 לזכרו
דברים שנאמרו על ידי רז דנא חבר נעורים של נאור
לזכר נאור קאלו
יום שבת, 10 בספטמבר 2016
יום שבת, 13 באוגוסט 2016
2016 עברו עשר שנים ....
2016 08/09
עברו עשר שנים
מה
אפשר עוד להגיד אחרי עשר שנים,
שעוד
לא אמרנו, עוד
לא כתבנו, עוד
לא חשבנו...?
הצלחנו
לחיות עוד עשר שנים אחרי מותך, כי
לא הייתה לנו ברירה.
בין
ימים של עצב, ימים
של שמחה, ימים
של געגועים, ימים
של פחדים.
בין
לילות שקטים, לילות
עם סיוטים, לילות
לבנים, לילות
עליזים.
הגלגל
חוזר עבורנו שנה אחר שנה: יום
ההולדת, יום
הזיכרון, יום
הנפילה.
ואתה
לא אתנו כבר עשר שנים ארוכות.
אתה
כבר לא כאן כדי להנות מהחיים יחד אתנו,
בין
הים והכרמל.
ביום
שישי בערב נדליק נר,
כך
התחלנו לפני עשר שנים, כדי
לסמל את המקום הריק והחסר על יד השולחן.
עשר
שנים אנחנו מדליקים נר, שבוע
אחר שבוע, חודש
אחר חודש, שנה
אחר שנה.
לא
שכחנו אותך, בין
כל הדיבורים, הצעקות
והוויכוחים, שמלווים
אותנו בארוחות ערב שבת.
אתה
חי בתוכנו ובתוך כולנו- משפחה,
חברים
ומכרים.
אני
רוצה לסיים רק עם כמה מילים,
שעשויות
לתת לנו כוח להמשך...
אולי
באמת, אחרי
הכל, הנפילה
שלך ושל כל הנופלים האחרים, באותה
מלחמה ארורה כלכך, הביאה
לשינוי המיוחל בגבול הצפוני וחסכה קרבנות
רבים נוספים? ...אולי.
הגבול
עדיין שקט. שרק
יחזיק כך. שרק
יחזיק.
ולצד
הנחמה הקטנה הזו, אנחנו
כאן...כואבים.
נזכור
אותך לתמיד.
יום חמישי, 12 במאי 2016
9-05-2016 עוד יומיים יום הזיכרון
9-05-2016
עוד
יומיים יום הזיכרון,
גם
השנה הוא מגיע...
מתחילים
כבר לספור את השעות.
מתקרב
יום הזיכרון,
מתקרבים
לשעה שתיים.
כולם
מתאספים על ידך,
נאור,
באותה
שעה, כל
שנה,
חלקם
עם פרחים.
כל
שעה שעוברת היא שעה משמעותית.
אני
לא כל כך רוצה להגיע לשעה הזו,
אבל
אין מנוס בינתיים,
היא
מגיעה, אם
מוזמנת ואם לאו.
ואחרי
שהיא מגיעה,
אני
מבקש שתעבור מהר...
לא
רוצה להתעכב,
לא
רוצה להיות בפנים.
כבר
עשר שנים אני בפנים.
אני
רוצה להיות לבד,
עם
עצמי, עם
הזיכרון, עם
השירים.
ו...
אתך,
נאור.
לבטים
רבים היו לנו בזמן אחרון.
אבל
החלטתי...
החלטנו.
אין
יותר אירוח.
נגיד
שלום בבית הקברות
ונחזור
הביתה לבד.
אולי
נלך לים
לאסוף
צדפים ולמלא
את
התיבה שבקבר שלך.
יום
הזיכרון הוא מרגש
הוא
ממלכתי, כבד
ורציני ...
זוכרים
את כולם-
ואתה
ביניהם,
בני
היקר.
אבא
יום שלישי, 12 באפריל 2016
2016 april 12 -חזרתי
12 אפריל 2016
היום נכנסתי לבלוג שלך
גיליתי שהזמן עבר במהירות רבה.
שנה ויותר לא כתבתי.
מה קרה?
עסוקים עם כל כך הרבה אירועים.
מטפלים בבריאות, הזדקנו בעשר שנים.
עשר שני!!! אני לא מאמין ...
השנה היינו עסוקים עם לירן.
התחילה ללמוד וגרה בחיפה.
אילון גם לומד
ויניר לומד יפה להיות אבא של דון.
ואתה חסר לנו .
מעניין מה היתה אומר אתה על שם ״דון ״.
אילון מתחתן עם שירלי בספטמבר ...
אולי שנה הבא יהיה לנו עוד נכד או נכדה ,
אתה לא מאמין כמה זה ממלא אותנו
למרות המחשבות הקבועות....
אילו אתה ....
אם לא הייתה המלחמה....
איך החיים היו שונות .
השנה ״הדייגים ״ לא שיחקו בליגה.
החברים שלך סיימו עוד קטע של שביל ישראל
עם ״נאור״ בלב.
הלכו קילומטרים באזור ההרי יהודה,
אכלו טוב ,
הרבה ״פלברה״ וחזרו עם כחות מחודשים
לעוד שנה של עשיה.
מאיה מסיימת בקייץ שנה שרות ומתגייסת לחיל אוויר.
גל מדריכה בצופים ולומדת ברצינות.
יובל אלוף בכדורסל.
יהלי בחוג דרמה בנוסף ללימודים.
רוי ...שלא הכרתה , ילד קטן כולו פילפל .
אני עצוב ...כי השנים עוברות
ויש לי עדיין הרבה פרויקטים לא מושלמים.
התמונות והסרטים כולם שמורים ב״ענן״.....
אם תירא למעלה על ידך ענן עם השם ״נאור״
אתה יכול לדפדף...
שמרתי וסידרתי כל החיים הקצרים שלך.
אתה איתי נאור אני עדיין בוכה בשקט.
יום שישי, 25 ביולי 2014
2014 יולי .....שוב לוחמים בגזה וגם לא חוזרים.
ותיקים
וחדשים
25/07/2014
לצערנו אתה צריך
לעשות מקום לעוד כמה
חברים חדשים.
הכל שוב התחיל ,
יורים,
מפוצצים,
לוחמים,
אין מנוס
אבל יש מחיר.
מחיר ענק.
אתה ותיק שם למעלה.
תטפל בהם יפה,
תדריך
אותם לדרך החדשה
תשמור
עליהם.
אין שום ספק שגם שם
אתה תהיה מנהיג
תהיה עדין,
חמוד שלי!
הם צעירים ונשמות תאורות,
וקשות ההתחלות,
זכור איך לפני שמונה
שנים !
! ! ! ! ! ! ! (8 נרות).
וההורים ?
מתחילים גם הם חיים חדשים
גם הם צעירים
בדרך זו
צעירה היא .
מדקה הראשונה
כמו הגלים החדשים של הים
וחוזרים לאחור
אבל אין מנוס לפעמים
כי העולם אכזרי
כי הדיבור לפעמים נשכח
והכוח עושה את המלכה
בסוף נדבר
כי אין מנוס.
אבא
מבצע
״צוק איתן״ 2014
יום חמישי, 10 ביולי 2014
stokholm
שטוקהולם יוני 2014
היינו כאן,
בשטוקהולם,
בשבע בבוקר
אני ואמא,
לבדנו.
בשקט
דרכנו על אספלט העיר,
במקומות שבטח ראו אותך
בנעוריך.
היית צעיר,
חזק ותמים,
האהבה הביאה אותך לפה.
אולי האהבה הראשונה,
אהבת אמת.
כך מעידים הצילומים
שהשארת לנו.
תמונות בשחור ולבן.
השחור שמלווה אותנו
מאז שעזבת.
עוד החמצה אחת.
יכולנו ביחד בשובנו
לגלות שוב את שטוקהולם
היפה.
עכשיו נפסק השקט.
זכרנו אותך שם
וחזרנו הביתה.
למלחמה.
אבנר -
יוני 2014
יום חמישי, 3 ביולי 2014
EDNA FRIDMAN - עבודת צילום 2014
אבנר,
ברברה,
יניר,
איילון,
לירן וכל המשפחה
שמחה
להזמינכם לתערוכת הבוגרים 2014
בבית
הספר מוסררה ע"ש
נגר בירושלים.
התערוכה תיפתח
ב ותציג
עד ה בשכונת מוסררה,
ירושלים.10/7 30/7
(מצורף
קובץ הזמנה לתערוכה)
כבר הרבה זמן
שאני רוצה לשתף אתכם בעשייה שלי,
בעיקר בכדי להודות
לכם על הדרך שבחרתם ועל המקום שאני מצאתי.
בימים אלה אני
מגישה את פרויקט הגמר שלי בלימודי צילום.
העבודה שלי מתבססת
על מרחב והתבוננות כאשר המבט שלי תמיד
מופנה לים,
אליו אני משליכה הכל,
מתרוקנת ומתמלאת כל יום
מחדש. אני
בוחנת את מרחבי ההתבוננות ומתייחסת בעיקר
למבט שלי,
דרך מצלמת האינטרנט שבחוף
הקיבוץ-
בבית.
המצלמה מאפשרת
לי "להיות"
בים כל בוקר למרות שאת
השנים האחרונות ביליתי בעיקר בירושלים.
תודה לכם.
עדנה פרידמן
ימים \
עדנה פרידמן
חלל צילום
ווידאו
גוף עבודה זה
מורכב מהתבוננות על הים.
כחלק מפרויקט
הנצחה של נאור קאלו ז"ל
(בן
קיבוץ שנהרג במלחמת לבנון השנייה)
, מיקמה משפחתו מול חוף
הים בקיבוץ מעגן מיכאל,
מצלמה המחוברת לרשת
האינטרנט.
מטרתם הייתה להנציח את
אהבתו לים ולאפשר לגולשים הצצה מקדימה
למצב הגלים.
פעולת ההנצחה יצרה עבורי
מקום פרטי,
אותו אני מנכסת ליצירה
שלי.
אני שוהה בחוף
הים הביתי שלי בקיבוץ מעגן מיכאל ימים
רבים .
כשנוכחותי הפיזית אינה
שם, אני
מביטה בו באמצעות מצלמת האינטרנט,
דרך מסך המחשב .
פעולת
ההתבוננות הממוסכת,
מאפשרת לי
להתבונן מרחוק במרחבים הפרטיים שלי ולבחון
אותם.
הפעולה שמתחילה במקום
הרגשי מתייחסת לטכנולוגיה
המאפשרת "להיות"
ולצרוך מכל
מקום ובכל רגע ולמורכבות האינפורמציה
שעוברת דרכה.
דימוי הים על
מטעניו התרבותיים,
מועבר בגוף עבודה זה
דרך מסכים ומדיות שונות,
המייצרות הפרעות
צורניות וצבעוניות המשבשות את חווית
הצפייה בו.
אותו דימוי
פועל בטווח של זמן:
בין הרגע הקפוא
לבין הרצף-
בקו התפר בין
סטילס לווידאו.
עדנה
פרידמן,
מתוך ימים,
דימוי מתוך
ווידאו,
פרט ממיצב,
2014
הירשם ל-
רשומות (Atom)