2016 08/09
עברו עשר שנים
מה
אפשר עוד להגיד אחרי עשר שנים,
שעוד
לא אמרנו, עוד
לא כתבנו, עוד
לא חשבנו...?
הצלחנו
לחיות עוד עשר שנים אחרי מותך, כי
לא הייתה לנו ברירה.
בין
ימים של עצב, ימים
של שמחה, ימים
של געגועים, ימים
של פחדים.
בין
לילות שקטים, לילות
עם סיוטים, לילות
לבנים, לילות
עליזים.
הגלגל
חוזר עבורנו שנה אחר שנה: יום
ההולדת, יום
הזיכרון, יום
הנפילה.
ואתה
לא אתנו כבר עשר שנים ארוכות.
אתה
כבר לא כאן כדי להנות מהחיים יחד אתנו,
בין
הים והכרמל.
ביום
שישי בערב נדליק נר,
כך
התחלנו לפני עשר שנים, כדי
לסמל את המקום הריק והחסר על יד השולחן.
עשר
שנים אנחנו מדליקים נר, שבוע
אחר שבוע, חודש
אחר חודש, שנה
אחר שנה.
לא
שכחנו אותך, בין
כל הדיבורים, הצעקות
והוויכוחים, שמלווים
אותנו בארוחות ערב שבת.
אתה
חי בתוכנו ובתוך כולנו- משפחה,
חברים
ומכרים.
אני
רוצה לסיים רק עם כמה מילים,
שעשויות
לתת לנו כוח להמשך...
אולי
באמת, אחרי
הכל, הנפילה
שלך ושל כל הנופלים האחרים, באותה
מלחמה ארורה כלכך, הביאה
לשינוי המיוחל בגבול הצפוני וחסכה קרבנות
רבים נוספים? ...אולי.
הגבול
עדיין שקט. שרק
יחזיק כך. שרק
יחזיק.
ולצד
הנחמה הקטנה הזו, אנחנו
כאן...כואבים.
נזכור
אותך לתמיד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה