9-05-2016
עוד
יומיים יום הזיכרון,
גם
השנה הוא מגיע...
מתחילים
כבר לספור את השעות.
מתקרב
יום הזיכרון,
מתקרבים
לשעה שתיים.
כולם
מתאספים על ידך,
נאור,
באותה
שעה, כל
שנה,
חלקם
עם פרחים.
כל
שעה שעוברת היא שעה משמעותית.
אני
לא כל כך רוצה להגיע לשעה הזו,
אבל
אין מנוס בינתיים,
היא
מגיעה, אם
מוזמנת ואם לאו.
ואחרי
שהיא מגיעה,
אני
מבקש שתעבור מהר...
לא
רוצה להתעכב,
לא
רוצה להיות בפנים.
כבר
עשר שנים אני בפנים.
אני
רוצה להיות לבד,
עם
עצמי, עם
הזיכרון, עם
השירים.
ו...
אתך,
נאור.
לבטים
רבים היו לנו בזמן אחרון.
אבל
החלטתי...
החלטנו.
אין
יותר אירוח.
נגיד
שלום בבית הקברות
ונחזור
הביתה לבד.
אולי
נלך לים
לאסוף
צדפים ולמלא
את
התיבה שבקבר שלך.
יום
הזיכרון הוא מרגש
הוא
ממלכתי, כבד
ורציני ...
זוכרים
את כולם-
ואתה
ביניהם,
בני
היקר.
אבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה