פברואר 2014

פברואר 2014                                              אבנר 

לאחר שאיבדת בן

וקשה יום יום

וקשה שעה שעה...

אתה מתרגל

לחיות בלעדיו.

לא ממש בוכים...

לפעמים בבוקר,

לפעמים בליל,

אין להבין

איך שמונה שנים חיית

בלעדיו.  

 

לא בוכים יותר ביום.

לפעמים, בלילה,

בשקט,

עם ניגוב עיניים בסדינים,

או כמו עכשיו, על ידו,

ברוח החמה

בחודש פברואר חם.

 

משגעת אותי השיגרה הזו. 

עיסוק רודף עיסוק

ואתה בתוך החיים.

אבל רק לפעמים בוכים.

ביום או בליל.

כך זה אחרי שמונה שנים.

 

הוא נמצא בתוך החיים שלך,

בבוקר הגשום והקריר

בארוחת הצהריים,

בערב בנעלי הבית

בלילה המפחיד

בבכי החרישי.

 

לא בוכים הרבה

כמו פעם.

אבל הוא נמצא

בזמן שאתה נושם

בלעדיו.