היינו במקומות, אליהם לא תגיע לעולמים.
ראינו נופים, את יופיים לא נוכל לחלוק איתך.
הרגשות כבדים.
בקבוצת המטיילים, אף אחד לא ידע מה עובר עלינו בפנים,
ניסינו להיות כמו כולם,
אבל כל נוף, אגם, מפל, פרח
הכיל משמעות שונה עבורנו.
לספר לך- כבר לא ניתן.
למקומות האלה- כבר לא תגיע.
נסעתי גם בשבילך.
צילמתי גם עבורך.
הרגשתי גם איתך.
חזרנו מקרואטיה, סלובניה, מונטנגרו, בוסניה
וכמו בכל יום שישי, באנו אליך עם פרחים..
אנחנו היינו שם
ואתה חיכית לנו, בשקט האופייני לך,
בחודש בו השמש הלוהטת
חיממה את השיש הקר שלך.
נשברנו לפעמים,
צחקנו לא לבד,
אבל בלילה, החרדה
הביאה אותי למקומות חשוכים.
רק השמש של עוד יום חדש- ישן
הצליחה להבליט את צבעי הנוף,
שבטוח יכולת לאהוב,
כמו שאהבת פעם,
כשהיית איתנו.
אבא
יום רביעי 22.9.2010
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה