24-09-2008 מפגש

.היום רכבתי על אופניים בשעות של אחר הצהריים ולא בבוקר כמו ביום רגיל
הגעתי לים ומשם ישר לנאור, וגם כרגיל ישבתי כעשר דקות והשקתי את עציצים. דברתי איתו. שאלתי למה הוא הלך מתנו, למה? הוא לא ברך בזמן התופת , למה הוא לא הסס לפני הריצה שלו לפצועים? , למה הוא לא חשב לקפוץ החוץ? ...למה ולמה חיפשתי את התשובות בחינוך שקיבל, אולי ממני, אולי מכל המשפחה ,באחריות שאפיין אותו וליווה אותו בכל ה-25 שנים של חייו , באהבה לזולתת

חשבתי אל עצמי גם אני לא ברחתי באותו מצב במלחמת יום הכיפורים
חשבתי על יניר שהמשיך לשרת למרות שניצל בפיגוע קטלני
חשבתי על אילון שלמרות הקושי ממשיך בדרך שהכתבנו לו בשרות ללא סיפוק
כמה אני גהה בהם

כמה חסר לי
הרגעים הקשים ביותר
הם בבוקר ובלילה, יום יום
השקט שעוטף את הבית בו כולם עדין ישנים
השקט שעוטף את הבית בו כולם כבר ישנים
רק הזמזום של המחשב
רק הנשימות של מאגי הכלבה
באוויר
ואתה

יצאתי מבית הכברות על האופניים, רכבתי לכיוון החדר אוכל ונער לא מוכר שואל אותי את הדרך לשם
? הופתעתי ! הסברתי לו , שאלתי למה
עונה לי: לבקר את יפתח אליאוב ...כי גם אני יפתח
המשכתי בדרכי ...אבל לאחר כמה שניות הסגתי אותו

? התנצלתי על זה ששאלתי אותו... למה

סיפרתי לו את הסיפור של נאור שנפל בט"ו באב
אני נולדתי בט"ו באב הוא מספר לי
ובאופן מוזר הוא מנכם אותי בזה שנאור לא סבל במותו
באמצע הדרך הסברתי לו איך להמשיך.... לבית הכברות

כמה מוזר