מול הטלויזיה

מול הטלויזיה

---

עברית

אתמול בלילה הדלקתי את הטלוויזיה. סרט מלחמה תפס אותי. המשכתי לראות כמה דקות, ניסיתי להבין מי נגד מי; חיילים אמריקנים בפעולה נואשת מול צלף שירה במדויק וברצף.

זה היה גיהינום.
הצילומים – קשים מאוד; האווירה – של הרג, גבורה ופחד; הדם זורם ומשפריץ לכל עבר, חיילים נפגעים קשות, איברים נתלשים... ואני ממשיך לראות ולהתבונן בסרט, סקרן לדעת איך זה ייגמר, מי ינצח... אבל....

פתאום לא יכולתי יותר. הפנים של נאור מחליפות את פני הפצועים, ואני מתחיל לדמיין לעצמי את מה שנאור עבר. אני רואה אותו שרוע על הקרקע, אוחז ביד הנתלשת... בדיוק כמו בסרט—אבל אצל נאור זו הייתה מציאות. לא יכולתי יותר. לחיצה על השלט... חושך על המסך.

מי ניצח בסרט? לעולם לא אדע. וזה לא חשוב.
במציאות, אני יודע מי הפסיד.

לפני המלחמה שלנו יכולתי לראות סרט.
היום, בכל סרט אתה נמצא—וזה קשה.

27/10/2006

---

Ieri sera ho acceso la televisione. Un film di guerra mi ha catturato. Ho continuato a guardare per qualche minuto, cercando di capire chi combatteva contro chi; soldati americani in un’azione disperata contro un cecchino che sparava con precisione e senza sosta.

Era un inferno.

Le immagini – molto dure; l’atmosfera – di morte, coraggio e paura; il sangue scorre e schizza ovunque, i soldati vengono gravemente feriti, arti strappati... e io continuo a guardare e a osservare il film, curioso di sapere come finirà, chi vincerà... ma—

Improvvisamente non ce l’ho fatta più. Il volto di Naor sostituisce quello dei feriti, e comincio a immaginare ciò che Naor ha vissuto. Lo vedo disteso a terra, che afferra la mano che si stacca... proprio come nel film—ma per Naor era realtà. Non ce l’ho fatta più. Un clic sul telecomando... buio sullo schermo.

Chi ha vinto nel film? Non lo saprò mai. E non è importante.

Nella realtà, io so chi ha perso.

Prima della nostra guerra potevo guardare un film.

Oggi, in ogni film ci sei tu—ed è difficile.

27/10/2006

---