עברו עוד כמה חודשים ...יום הולדת

נאור שלי,

מאז שכתבתי לך המצב הבריאותי שלי לא השתפר, ביליתי את התחלת ראש השנה האזרחי בבית חולים, שם אבחנו אצלי מחלה ראומטולוגית קשה.

אבל, אחרי טיפול מהיר ותרופות הצלחתי לצאת מזה, וכרגע חזרתי לתפקוד מלא.

אני עסוק כל החודש האחרון בעניין חגיגת יום ההולדת של נוננה, מחר היא מגיעה לתשעים שנה!  

לא להאמין... כך החיים, אצל אחד ארוכים, אצל אחד קצרים....

והיום יום ההולדת שלך.

עברו שבע שנים בלי יום הולדת.

חזרנו מבית הקברות,

ללא מילים,

רק געגועים,

כל אחד עם משהו בלב או בעיניים,

דמעה, או מחשבה או משאלה.

עמדנו מחובקים מול הקבר שלך.

הבאנו לך פרחים יחד עם הגעגועים.

הבאנו לך את השמש של האביב,

ולו יכולתי, הייתי מביא לך גם את הים...

לא הייתי מהסס..

הים עדיין מחכה לך,

הים עדיין פועם כרגיל.

הבוקר הייתי שם

לבד

ממש לבד.

קונכיות היו בחול,

יחד עם הזכרונות

של החיים,

של השנים שעברו.

אבא