יום הזיכרון 2012
הנה זה בא,
דמעה.
דברתי עליך כל
היום,
ימים של שכול
לאומי
מתקרבים.
חשבתי שהגיע לך
אות מופת או גבורה-
אבל לא קבלת.
חשבתי שיום אחד
אדליק
משואה בהר הרצל
וכל העם ישמע
שמך.
אנו חיים
כי אתה מת-
כך אומרים.
היית צעיר ויפה
תואר
שזוף,
חייכן, רציני,
רגיש.
הלכת,
כי חובתך הרגשת.
פעלת,
כי בטוח היית בעצמך.
לא התחשבו בך
וכך נפלת.
אני זוכר אותך
תינוק-
לחיים אדומות,
שמנמן.
אני זוכר אותך
ילד-
שובב וזריז,
סקרן וביישן.
אני זוכר אותך
חייל-
נחוש,
אחראי, חבר.
אני זוכר אותך
מאוהב-
בטבע,
בים ובנו המשפחה
אמרת לנו שלום...
אמרת לנו...
להתראות
וזהו.
מחר המדינה זוכרת,
אבל
לא כמו שאני זוכר.
דמעה.
הנה זה בא,
דמעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה