נאור שלי יקר, 09.01.2012
הרבה זמן עבר מאז שכתבתי לך.
אבל הנה אני שוב כאן, ממלא שורות אלו בכמה עניינים חשובים, שקרו בזמן האחרון.
התחלנו שנה חדשה- 2012, ובפתיחתה היינו רחוקים מהבית, בטיול מדהים בווייטנאם וקמבודיה.
אז מה לספר לך?- הנה כמה מההתרחשויות של הזמן האחרון:
קודם כל, חידשנו את המצלמה בים: שוב בכניסה לחדר האוכל רואים את הים, את הגלים ואת הצבעים היפים של הנוף הכל כך אהוב עליך.
הקשר לאתר נפתח לעולם הגדול, כך שכולם יכולים להנות מהים ומהגלים בהם גלשת.
היום מוקדם בבוקר הייתי בים. היה מאוד סוער, ממש כמו שאהבת.
על מסך הטלוויזיה בחדר האוכל, שמראה את התמונה של הים, מתחממת בזמן האחרון חתולה גדולה ויפה והתחלנו להיות חברים ..., אני מקווה לראות אותה גם מחר..., היא שומרת עליך....
לירן סיימה שנה בצבא ואין ספק שמרגישה ממש טוב, בטוחה בעצמה, שולטת בחומר, אהובה על כולם וגם חוזרת הביתה בערבים לעתים קרובות יותר.
אילון עבר ניתוח ברגל- לשחזור רצועה צולבת, מחלים טוב מאוד ומתחיל להפעיל את הרגל בפעילויות מבוקרות בחדר הכושר ובשפת הים, על החול הרך, אותו חול שכל כך מוכר לך.
אילון ושירלי עברו השבוע לדירה באחד מה״טוסטרים״ קרוב לבית שלנו.
אילון מחפש עבודה והדבר לא ממש קל בזמננו; הרבה שינויים חלו בקיבוץ בחמש השנים שאינך... ושינויים נוספים עוד מחכים לנו עם תום המפגשים שמבצעים בתקופה האחרונה, שעוסקים ב: "מעגן מיכאל- לאן?"
שירלי, חברתו של אילון, גם לומדת וגם עובדת וגם משחקת כדורסל בנתניה..., ממש "סופר-וומן". היא מאוד נחמדה ומתאימה לאילון.
יניר כרגיל חי את החיים שלו יום יום, נראה לנו שהוא לא מודאג במיוחד לגבי עתידו. הוא נהנה מעבודתו עם ילדים ובמיוחד כמאמן כדורגל סבלני מאד ומלא אכפתיות.
הוא מתחיל לדבר על לימודים..., נו...?
נראה לנו שהוא באמת מתחיל לחשוב על זה, אבל קצת חרד ומבולבל.
אילין חברתו התחילה השנה ללמוד.
הם עברו בית ...- קיבלו דירה גדולה עם חדר לתינוק..., אבל מי יודע מתי?
אנו מחכים בסבלנות, אבל מאוד חסרים לנו נכדים משותפים, לי ולאמא.
כפי שציינתי בפתיחה, אמא ואני חזרנו לפני כמה ימים מטיול גדול במזרח, בווייטנאם ובקמבודיה. היה מאוד מוצלח וארוך- כשמונה עשר ימים, כולל טיסות פנימיות, שייט באגם ובנהר המיקונג.
החברים בקבוצה היו נחמדים, אבל אני הייתי צמוד למצלמה, בנסיון לקלוט ולהפנים את המראות הנפלאים של הטבע .
בכל קליק של המצלמה- והיו כשלושה אלפים כאלו (!!!!)- אתה היית נוכח, וביום האחרון- בזמן השייט ומול אחד מהנופים היפים ביותר שראיתי- נשברתי. חשבתי עליך ועל זה שלא יכולתי לספר לך על הכפר הצף על המים באגם הענק ועל עוד הרבה נופים וחוויות שעברתי וראיתי, כמו השבט הנידח בצפון ווייטנאם, כמו השוק הססגוני בו היינו כמעט התיירים היחידים, כמו שדות הירוקים והצהובים של האורז , שדות הירוקים של התה, של הפטריות, של הלוטוסים הירוקים הנוצצים.
כמו הערים התוססות בתנועה מתמדת של אופנועים, מכוניות ואנשים, כמו הבנינים הישנים העלובים, הבנויים מעצים בתוך המים על יד בניינים מפוארים בסגנון מזרחי או צרפתי, זכר לשלטון הקולוניאלי, כמו המקדשים הזהובים והמפוארים, כמו השווקים בעיר ובכפר.
וביום האחרון נגלתה בפנינו עיר המקדש האבודה אנקורווט, בצפון, שנחשפה לאחר מאות שנים- וחזרה להיות מרכז תיירות מפורסם.
...ומלונות מפוארים, מסעדות אוכל ובירה, תיאטרון בובות על המים והופעה של רקדניות, כמו במקדשים של פעם.
את כל אלו- אני לא יכול לחלוק איתך.
אוהב אותך ומתגעגע תמיד.
אבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה