יום אפור בפברואר 2011

נאור,

כמו בכל יום רביעי, חזרתי מזיכרון יעקב, אבל היום, במקום לטייל בשוק- באתי אליך.
בפגישה דברתי אליך,על העבר, על ההווה ועל עתיד.
התקופה עדיין חורפית, ימים משתנים.
לפעמים הם אפורים, לפעמים בהירים.
לפעמים הם חמים, יבשים. לפעמים קרים , גשומים.

היום היה מאוד אפור בחוץ- וגם בפנים.
נסעתי עם לירן לעתלית. הבאתי אותה לבסיס. כבר חודשיים שהיא משרתת.
דיברנו והיה נעים מאוד להבין מה עובר עליה.. התלבטויות, פחדים, עבודה, שעמום.
זו רק ההתחלה. עם הזמן, היא תתחזק ויש להניח שהשירות יעבור כחוויה מעניינת.

הרוח החזקה של היום מתמזגת באווירה קודרת וערפילית.
יום ההולדת שלך מתקרב וכל התכנונים לציונו מרחפים בראשי.
אני יושב על ידך על ספסל עץ לא צבוע. עברו כבר חמישה ימי הולדת, בהם נוכחת  רק רוחך.
בן 30 שנה היית צריך להיות. הסביבה ממשיכה בדרכה. הגעגועים מתאספים.
אתה רק זיכרון; אני לא יכול לתת לך את החיבוק החזק שלי ולקבל את שלך... כמה אני מתגעגע, כמה כואב לי, כמה עצוב לי.

והים...
הים היום כל כך סוער, כל כך מתאים לגלישה שלה חיכית.. ואתה אינך ולא תוכל ליהנות מטובו ומשפעו של הים שאהבת.
יום כזה הוא ה-יום שלך. אני חווה אותו עבורך ואני כאן כדי לספר לך עליו.
אני מרים ראשי ביום הזה שלך, רואה את העננים זזים במהירות וכולם בגוונים שונים של אפור. והאפור הזה מאפיר בגוונים יותר כהים לפעמים- ובגוונים יותר בהירים בפעמים אחרות.

הלכתי הביתה, כי טיפות גשם חזקות מלוות אותי.
ובעודני רטוב- התיישבתי לכתוב לך.

אבא                                                                                           16.2.2011