הגביע גם בשבילך

אתמול שרתי את התקווה- באושוויץ, מול המוות.
היום שרתי את התקווה- בגמר האליפות, על חוף הים, מול החיים.
בישראל.
ארבעים שעות מפרידות בין המראות שחוויתי שם- למראות של היום, של התקומה.
היום אני כולי תקווה, כי אני כאן, מול הילדים שלי, שמחבקים, שכואבים.
מעם מכופף ומושפל, הפכנו לעם זקוף, חופשי וגאה.
משחק עבור הגביע והניצחון- גם עבור נאור, שהיה באוויר ובליבנו.
רק ארבע שנים עברו מאז המשחק האחרון שלו,
ארבע שנים מאותו ניצחון, שלא אשכח.
ארבע שנים עברו מאותו יום מאושר,
אותו יום, בו התלתלים שלו עפו באוויר בין טיפות של זיעה, שניגרו על המצח.
היום, אילון כיכב באותו הסטייל,
הצבע של התלתלים שלו התערבב בצבעים של התפאורה הירוקה והחביבה של המשחק.
נצחנו. יניר- כחומה אחרונה, שלא נפלה.
גם שם היו חומות...
שם, באושוויץ, לא הרגשתי ניצחון.
רק מוות.
שם, פספסנו את החיים; כאן, מנסים להחיות את החיים.
התקווה- אחרונה למות.

19/06/2010