04-10-2009
נאור שלי,
הלילה שוב באת אלי בחלום, אחרי חודשים רבים כל-כך.
זה לא היה ביקור מהיר וחפוז; נשארת איתי זמן רב, דברנו והתחבקנו. נעמת לי מאוד בזמן החלום, אבל כמו בכל פעם, "הבוקר" הגיע והפריד בינינו.
ובאותו בוקר, אני מנסה לחבר את פיסות החלום, מנסה לחבר רצף של זיכרונות, מערבב חלקי חלום עם המציאות הקשה.
אני חושב על ההרגשה הטובה שהייתה באותם רגעי החלום.
אבל זהו, הכול נגמר. עד הפעם הבאה.
ובחלום- ממש תחושה של מציאות, של רגעים אמיתיים... הרגשתי שם, שהמפגש מגיע אחרי זמן רב של ניתוק. הכול היה לי ברור והייתי כל כך מופתע לראות אותך.
אמרתי לך תודה, אולי על זה שהגעת לחבק אותי. והחיבוק היה חזק, חבקתי אותך מבלי להרפות, כאילו ידעתי שאם אעזוב אותך, יעבור זמן רב עד שאפגש איתך שוב בחלום.
לא השתנית- היית לבוש יפה ומסודר, היית שלם ושזוף ועם אותו חיוך על הפנים.
חבל לי שלא הצלחתי לזכור בבוקר את כל הפרטים הקטנים.
רז, חבר טוב שלך, גם הוא הופיע בחלום.
חיבוק ולילה טוב.
אבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה