12/9/2011
הזמן
עובר ו....
הזמן
עובר,
בכל
מקום,
ואני
כבר לא אותו אדם שהייתי לפני חמש שנים,
עברו
גם אביבים וחורפים,
אנשים
רבים שרו שירים.
בנות
ובנים רוקדים כמו סביבונים בצבעים שונים,
בספרים-
סיפורים
על אהבה ועל מלחמות,
בצילומים-
זיכרונות
דהויים בשחור ובלבן.
הים,
השלג,
הגשם,
הרוח...
מזכירים
אותך,
גם
הדמעות חזרו,
כמו
טיפות של טל,
מרטיבות
את הלחי ומשאירות טעם מריר בשפתיים
החתומות.
מה
קורה היום?,
ומה
קורה בלילה?
האם
הטווס בא לבקר?
מי
מביא פרחים?
מה
נעשה ב"חולדה",
מול
השם שלך,
החרוט
באבן?
למה
הכל עובר?
אפילו
לאלפית של שנייה הזמן לא פוסק כדי לצעוק:
"תחזור
!!
דבר
איתי עוד פעם אחת...",
כמו
בחלומות של לילות מלאי חרדה,
שעוברים
ללא מעצורים.
והמחר-
מלא
בעשייה של יום רגיל,
שעובר...
ומגיע
שוב הלילה,
ואיתו
הפחד...
ואיתו
גם התקווה..
של
יום חדש,
של
זמן נטול דפיקות בלב.
הזמן
עובר תמיד.
אבל
לא לכולם.
אבא
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה